<h1>שבלי הלקט סימן ס'</h1>
<h2>דף לה:</h2>
מצאתי בשם רבינו חננאל זצ"ל מי שהדליק את הנר בערב שבת אחר שקיעת החמה הרי זה חייב מלקות אם הדליק בשוגג. ואם ידע שזה אסור והדליק את הנר אחר שקיעת החמה קונסין אותו. ואם לא יקבל מחרימין אותו ומנדין אותו, ונמנעין לדבר עמו, אפילו קרוביו. ואם דיברו עמו קרוביו הן שרויין עמו בנידוי עד שיעשו תשובה. כי כל אחר שקיעת החמה שבת ממש, והלא אסור לומר לגוי או לגויה להביא מים מן הבור, או דבר אחר. ואם עשה כן כאילו הביאו בעצמו בידו וחייב סקילה. ובלקח טוב מצאתי משחרב בית המקדש אין לנו כפרה בחטאות ואשמות כי אם בתשובה ובחרטה ובתענית ומלקות. וזה הדבר אשר פסק רבינו קלונימוס ור' שבתי החזן ז"ל בארץ הגר על ר' אברהם ביר' חייא מריינשבורג ועל ר' יעקב אחיו שבאו מרוסיאה עם עגלות טעונות בערב שבת מבעוד יום על ידי שכירים גוים ועל ידי יהודים חבריהם אל הקהל, והמה נשארו מן העבר הזה לנהר דונאי קרוב מעט פחות משיעור מיל אחד, כי נשבר אחד מאופני העגלה שלהם ונשתהו שם עד שתיקנוה, וכשבאו בקהל היו הקהל יוצאין מבית הכנסת בליל שבת ולא נתנו להם הקהל שלום ולא הניחום ליכנס שחרית לבית הכנסת כדי שלא יקחו אחרים מהם קל וחומר לומר כך עשו פל' ופל' כדי שלא יפרוץ בגדר יותר פירצה גדולה לחלל את השבת בזדון. ובאחד בשבת באו לבית הכנסת לקבל עליהן דין. וגזרו עליהם לצום ז' שבועות נ' ימים רצופין חוץ משבתות וראשי חדשים להשלים נ' ימי המעשה בצומות ומלקיות. ולמה נ' יום. כי המחלל שבת חייב כרת, ושנו חכמים במועד קטן [כ"ח ע"א] ומפורש בירושלמי דביכורים מת לנ' שנה מת בהיכרת, ונתנו להם לצום וללקות נ' ימים כנגד אותם נ' שנה שלמיתה. ועוד גזרו עליהם לתת מממונם פדיון נפשם לקופה שלצדקה. ואחרי כן גזרו עליהם לצום בי"ב חדשי שנה ג' ימים בכל חודש, שיני וחמישי ושיני, שהן ל"ו ימים, כנגד ל"ו כריתות שבתורה, להיפטר מידי כרת, כדתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן. אבל אם חס ושלום היו עושין כן בזדון, היו מחמירין להוסיף עליהן עוד, שלא להתגלח ולהתנדות ל' יום, כדאמרינן סתם נידוי ל' יום. וכל המחמיר בזה ינוחו לו ברכות על ראשו. מצאתי בשם רב כהן גאון זצ"ל מאן דעבר עבירה בשבתא מלקינן ליה בשבתא, דמלקות במקום מיתה עומדת. וכד מלקינן ליה מיכפר ליה, דתנן כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתן, וכת' (דברים כ"ה, ג') ונקלה אחיך לעיניך. כשלקה הרי הוא אחיך. וכיון דמיכפר ליה מלקינן ליה דלינקי מעון דיליה, דאמ' קרא (שמות כ', ז') כי לא ינקה יי' וגו'. בית דין שלמעלה אין מנקין אותו אבל בית דין שלמטה מלקין אותו ומנקין אותו. ונראה בעיניי שהדבר צריך עיון, שהרי מלקות במקום מיתה עומדת, והיאך נדיננו בשבת ואם אסור לדון דיני ממונות, קל וחומר לדיני נפשות. וכן מצאתי שאילה לרב שרירא גאון זצ"ל מי שעבר עבירה בשבת או בחול ולא נזכר אלא בשבת, ומתייראין ממנו שמא יברח למוצאי שבת יכניסוהו לבית הסוהר עד מוצאי שבת וילקוהו, או ילקוהו בשבת ומותרין בספירת מלקות אי לא. והשיב. כך ראינו, שאין מלקין ביום טוב ואין מכניסין לבית הסוהר ביום טוב, וכל שכן בשבת, דהני מילי כולהו דינא אינון. ותנן אילו הן משום רשות לא דנין ולא מקדשין כול'. ואם ברח אין עלינו כלום.
